מהם "מרחבי מעבר"?
אפתח בשאלה ותנסו לחשוב ברצינות:
איזה דבר חדש יצרתם לאחרונה? לא משהו כזה שרגילים לעשות ביום-יום, אלא יצירה שנולדה מתוך השראה? יכול להיות אפילו משהו קטן. ציור, מאכל חדש...
אז....
מהו "מרחב מעבר"?
דונלד ויניקוט, מגדולי הפסיכותרפיסטים בני המאה שעברה, טבע את המונח.
הוא קורא לו גם מרחב יצירה ומרחב משחק.
כוונתו היא לאותה נקודת ממשק שבין עולמו הפנימי של האדם - עולם הדימיון, הרגש והחוויה הסובייקטיבית לבין העולם שבחוץ - העולם הריאלי, המציאות הזאת שכולנו תופסים בחושים.
ויניקוט מדבר על כך שיצירתיות היא למעשה השלכות שאנו עושים מעולמנו הפנימי כלפי העולם שבחוץ. לדוגמא, היכולת להסתכל על איזה קיר בטון מכוער ברחוב ולדמיין עליו ציור קיר מטורף עם הדבקות של בדים או לפתוח מקרר עם כמה ירקות עייפים ואיזה ממרח ולדמיין איך זו הופכת להיות ארוחת גורמה או אפילו היכולת לראות סרט וממש להתרגש ולהתחבר לדמויות מבלי לנסות להשתיק את הרגש במחשבה ש"זה רק סרט וזה לא אמיתי".
אצל ילדים נוכל לראות את השלכות הדימיון על המציאות בצורה נלהבת ביותר. כיצד הם נכנסים לדמויות בזמן משחק ויכולים לנהל שיחות שלמות עם דמויות שלא קיימות מחוץ לראשם.
אצל אנשים בוגרים נפגוש הרבה פחות את היצירתיות והמשחקיות האלו.
ילד שבכל פעם שפחד ממפלצות בחדר, ביטלו דבריו בטענה ש"מפלצות הן רק בראש ובמציאות אין" למעשה צמצמו את מרחב המעבר שלו.
במקום זה, אפשר היה לשאול "איך נראית אותה המפלצת? מה מפחיד בה? אולי היא רק מחפשת חברים"?
כלומר, להכנס איתו רגע לאותו מרחב הביניים הזה מבלי להכניס אותו לדיכוטומיה של אמת-שקר, מציאות-דימיון.
ילד שלא נלקחת ממנו האפשרות לשהות במרחבי המעבר יגדל להיות אדם יצירתי, משחקי ומלא השראה.
לפני כמה שנים התגוררתי עם ילדיי באיזו חווה באיזור הר חורשן.
כמעט מידי יום אספתי את ילדיי ואת שאר ילדי משפחות החווה ויצאנו ל"מסעות בני יער".
כל ילד, כולל אני, הגדרנו לעצמנו כוח-על אחד ורקמנו אגדה אודות יצורים שמבקשים להשחית את היער היפה שלנו, על הדרקון הגדול שבוחן אותנו ועל השלום העתידי הטמון במעשינו.
לחמנו בעוז ב'אנשי המקל' ו'באריות העקרב', עזרנו אחד לשני ברגעי משבר והתגנבנו בשקט בין האורנים.
הכרנו כל פינה ביערות חורשן ובחרנו שמות לכל גבעה ונחל: נהרות האור, כף הדרקון, הר חומוס .... אלו קומץ מהשמות שהמצאנו.
צללתי איתם לעולם של פנטזיה, לעולם של השלכת הדימיון על המציאות, למרחבי היצירה והמשחק.
זה מה שאני עושה עם ילדים. דרך מוזיקה, דרך צחוק, דרך עבודה עם חומר ושיחות אודות קרנפים וורודים עם כנפי דבורה ודובי נמלה דוברי אספרנטו.
*התמונה צולמה לפני כמה שנים במפגש פסגה של "בני יער".